זהו ערעור על החלטת המנהל המיוחד בתביעות חוב שהגישו המערערות, שהיו עובדות העמותה שבפירוק, על פי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "
חוק הביטוח הלאומי"). המערערות היו עובדות העמותה עד לפירוקה. ביום 7/3/10, מונה עו"ד נ.טפר כמנהל מיוחד והוקנו לו סמכויות של מפרק. ביום 19/7/10 ניתן צו פירוק זמני לעמותה, וביום 28/10/10 צו פירוק קבוע. נקבע כי מועד מינוי המנהל המיוחד יהיה "היום הקובע" לניתוק יחסי עובד-מעביד בין העמותה לעובדיה. המנהל המיוחד בדק את תביעות החוב של המערערות וחילק את החובות לשלושה חלקים: החלק הראשון כלל את חוב העמותה לעובדים בדין קדימה, עד לתקרה הקבועה בחוק, שישולם מקופת הפירוק; החלק השני כלל חוב על פי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי עד לתקרה שבחוק, שישולם על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "
המל"ל"); החלק השלישי כלל את יתרת החוב לעובדים, שנקבע במעמד של נשייה בדין רגיל.
המנהל המיוחד קיבל את תביעת החוב של המערערת מס' 1 בחלקה ואישר סך של 159,978 ש"ח כחוב רגיל של העמותה. לצורך גמלה מהמל"ל אישר סך של 97,485 ש"ח (ברוטו).
המנהל המיוחד קיבל את תביעת החוב של המערערת מס' 2 בחלקה ואישר סך של 181,200 ש"ח. לצורך גמלה מהמל"ל אישר סך של 86,860 ש"ח (ברוטו).
המנהל המיוחד קיבל את תביעת החוב של המערערת מס' 3 בחלקה ואישר סך של 70,020 ש"ח. לצורך גמלה מהמל"ל אישר סך של 26,033 ש"ח (ברוטו).
בהחלטה מיום 3/2/11 צורף המל"ל כמשיב נוסף.
המחלוקת בין המערערות למנהל המיוחד והמל"ל נסבה על הפרשי שכר (מענק יובל, תוספת לדירוגים, שעות גיל) ודמי ועד שהוכרו כחלק מחובות העמותה (מהחלק השלישי כאמור לעיל), ולא הוכרו בחלק השני של גמלה מהמל"ל (למעט שעות גיל שהוכר כחלק מגמלת המל"ל באופן חלקי); ופדיון ימי מחלה אשר לא הוכר כלל כחוב העמותה.
דין הערעור להידחות.
המערערות טוענות כי הפרשי השכר מהווים "שכר עבודה" על פי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, כי ניתנים ללא תנאי מיוחד ומכוח הסכמי השכר הקיבוציים הנהוגים במגזר הציבורי למורים ועובדים סוציאליים. נטען שמענק יובל ותוספת לדירוגים נכללים בחישוב השכר הקובע לגמלאות מכוח ההסכם הקיבוצי שנחתם בין המדינה לבין הסתדרות העובדים הכללית מיום 29/11/78 (נספח 10 לבקשת הערעור), ויש בכך כדי להצביע שמדובר ב"שכר עבודה" גם לעניין הגמלה מהמל"ל. המערערת 3 טוענת כי ממסמך הוראות לביצוע ההסכם הקיבוצי לעובדים סוציאליים מיום 1/11/09 של הממונה על השכר (נספח 11 לבקשת הערעור) עולה כי מענק יובל הינו "שכר עבודה" לכל דבר ועניין.
לעניין שעות גיל, נאמר כי משראו המנהל המיוחד והמל"ל רכיב זה כשכר עבודה על פי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, יש לאשרו עבור כל תקופת עבודתן.
לעניין דמי הועד, נסמכות המערערות על הגדרת "חוב שכר עבודה" בסעיף 180 לחוק הביטוח הלאומי לפיו במסגרת גמלה מהמל"ל יאושר גם "סכום שנוכה משכרו של העובד שלא על פי חיקוק על מנת להעבירו לאדם שאינו קופת גמל ולא הועבר לתעודתו". לשיטתן, נוכה משכרן סכום שלא הועבר לוועד העובדים, ועל כן יש לראותו כחוב העמותה בתביעה לגמלה.
לעניין פדיון דמי מחלה, טוענות המערערות כי רכיב זה ניתן להן עם פרישתן מכוח ההסכם הקיבוצי בין העמותה לעובדיה (סעיף 14(א)), וכנהוג במגזר הציבורי. על כן, לטענתן יש לראות רכיב זה כ"שכר עבודה" לפי הגדרתו בפרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, ולהכיר בו, לכל הפחות, למערערת 2 אשר פרשה לגמלאות. בנוסף, בנוסף, לשיטתן, חוק דמי מחלה התשל"ו-1976 (להלן: "
חוק דמי מחלה") מכיר ברכיב זה כ"שכר עבודה", אף במסגרת הגמלה.
בתגובתו מיום 31/1/11 מסביר המנהל המיוחד כי הרכיבים שבמחלוקת לא אושרו כחלק מתביעת גמלה מהמל"ל כי אינם נופלים בגדר הגדרת המונח "שכר עבודה" על פי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי. המנהל המיוחד השתית את החלטותיו בתביעות החוב על הנחיות המל"ל, שניתנו לו בכתב (וצורפו לתגובתו) ובעל פה, לבדיקת תביעות חוב עובדים, אשר קובעות אילו רכיבים יוכרו על ידי המל"ל במסגרת תביעה לגמלה על פי פרק ח'. בעל התפקיד מחויב בעת בדיקת תביעות חוב עובדים להנחיות המל"ל כי לא מכיר ברכיבים שבמחלוקת (למעט ברכיב שעות גיל) כחלק מתביעה לגמלה.
עוד נרשם כי חלק מהרכיבים עליהם נסב הערעור אושרו על ידו כחוב העמותה לעובדיה, והסיבה שלא אושרו כחלק מגמלה על פי פרק ח' נעוצה בהנחיות המל"ל.
אשר לפדיון ימי מחלה, לא אישר המנהל המיוחד רכיב זה כחוב העמותה בטענה שהמערערות לא סיימו את עבודתן בדרך של פרישה לגמלאות, הנדרשת על פי ההסכם הקיבוצי כתנאי לקבלתו.
המל"ל, בתגובתו מיום 16/3/11, מצטרף לעמדת המנהל המיוחד לפיה יש לדחות את הערעור, ומוסיף כי הגדרת המונח "שכר עבודה" שבסעיף 180 מתייחסת לשכר המגיע לעובד מכוח דין, ולא מכוח הסכם קיבוצי, כטענת המערערות. זאת, בשונה מהגדרת "פיצויי פיטורין" באותו סעיף בה מצוינת מפורשות זכאות מכוח הסכם קיבוצי. משכך, ניתן להסיק כי מקום שלא ציין המחוקק במפורש כי מגיע לעובד "שכר עבודה" מכוח הסכם קיבוצי, לא יוכרו הפרשי השכר בתביעה לגמלה לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי.
לעניין שעות גיל מפנה המל"ל לסעיף 183 לחוק הביטוח הלאומי, לפיו חוב "שכר עבודה" יאושר לחוב שנוצר ב- 12 החודשים שקדמו בתכוף למועד שבו נותקו יחסי עובד-מעביד בלבד. בהתאם לכך, אין לאשר רכיב זה מעבר למה שאושר על ידי המנהל המיוחד.
אשר לפדיון ימי מחלה, נאמר כי מאחר ורכיב זה אינו ניתן על פי חוק דמי מחלה, המכיר בדמי המחלה כשכר עבודה, אלא ניתן מכוח הסכם קיבוצי, אין לראותו כ"שכר עבודה" בתביעה לגמלה.
המערערות, בתשובתן מיום 5/4/11 לתגובת המנהל המיוחד והמל"ל, חולקות על קביעת המנהל המיוחד לעניין הגדרת "שכר עבודה", ומפנות להגדרת מרכיבי שכר העבודה באתר האינטרנט של המל"ל, שלשיטתן כוללת גם הפרשי השכר נשוא הערעור. המערערות טוענות כי יש להכיר בפדיון ימי מחלה מכוח ההסכם הקיבוצי, לכל הפחות, למערערת 2 אשר פרשה לגמלאות.
עמדות המנהל המיוחד והמל"ל, שפורטו לעיל, מקובלות עלי. רק אדגיש כי הרכיבים שבמחלוקת הוכרו על ידי המנהל המיוחד כחוב העמותה לעובדיה (למעט פדיון ימי מחלה) במסגרת תביעה לגמלה מהמל"ל. כשכר עבודה ניתן על פי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי ותכליתו הסוציאלית, על פי הגדרת "שכר עבודה" שבסעיף 180 לחוק, וההגדרה שבסעיף 1 לחוק הגנת השכר,ובהתאם להנחיות המל"ל לבדיקת תביעות החוב. לא כל רכיב שאושר כחוב העמותה לעובדיה יאושר גם במסגרת תביעה לגמלה מהמל"ל.